13.10.16

תובנות שלאחר יום כיפור


רגע לפני.
בסוף ריצת הבוקר, בבוקר שלפני, מיכוש אמרה לי "עכשיו, מהרגע שאת מגיעה הביתה ועד שנכנס יום כיפור - את לא מפסיקה לשתות מים". תודה מיכוש. עזר ממש! אפילו לא כאב לי הראש בכל הצום הזה.

ילדים של החיים.
רגע לפני שנכנס יום כיפור, הצצה לאינטרנט והעיניים חשכו. שני ילדים בגילם של שניים מהילדים שלי נהרגו בתאונה מחרידה בגיאורגיה. אני רק יכולה לדמיין את המשפחה חולמת ומתכננת במשך חודשים את הטיול הזה, כשיגיעו החגים. כל מה שרציתי באותו הרגע היה לאסוף את הילדים שלנו ולהסתגר בבית, ב-ד' אמותינו, ושאף אחד לא ייצא, ושלא יקרה כלום לאף אחד. כי רגע לפני זה ישבנו ותכננו ביחד את הטיול הבא שלנו. חד, חותך, רגע אחד שלא ניתן יהיה להחזיר לאחור לעולם. בלתי נסבלת המחשבה הזאת, הסופיות הזאת של המוות הזה.

זמן צום - הגוף, הראש ואני.
לא היה לי קשה בכלל, לא הייתי רעבה בכלל ועם זאת...
כשאתה צם, רק כשאתה צם, אתה מבין פתאום עד כמה הפה שלנו עסוק כל הזמן, אבל ממש כל הזמן. אני חושבת שלא עוברת שעה רצוף בלי שאני שותה משהו, או מכניסה משהו לפה. משהו. גם אם זה יהיה מים, או שקדים. ואז אני מבינה, אין שום קשר לרעב. זאת פשוט הפגת שעמום נטו. מחוגי השעון זזו לאט-לאט-לאט בין אחת וחצי בצהריים לשש וחצי בערב. ובכלל לא הייתי רעבה, אבל האיסור הזה... ומהרגע שראיתי שלושה כוכבים בשמיים - הזמן חזר להתקדם בקצב הידוע שלו, שמתמלא בביסים ובלגימות, כמה שטחי, מה אתם יודעים...

קצת רוחניות - כי בכל זאת...
חשבון נפש אני עושה באמת כל השנה, אבל זה לא מוריד בעיני מחשיבותו של היום הזה. כי איך שלא מסתכלים על זה, כולנו (אני מקווה) מקדישים רגע לחשוב על העניין הזה של חשבון נפש. והרגע הזה, בטוח, עושה אותנו, לפחות לרגע, לאנשים טובים יותר. תקווה ואופטימיות הן שם המשחק.

חשבתי לסיים בכמה מילות ביקורת על עיתונים לא מספיק ערוכים שקראתי בכמויות ביום כיפור, אבל מוותרת... במקום זה, ועל אף שיום כיפור כבר מאחורינו, שולחת לכם שיר של יום חולין שאי  אפשר בעיני לוותר עליו. הביצוע המצמרר ביותר, המדמיע, שתמיד גורם לי להתכנס אל עוד ועוד מחשבות של מה היה ואיך היה ומה יהיה... ונתנה תוקף בביצועו האלמותי של חנוך אלבלק. אם הוא לא פותח שם שערי שמיים, אני לא יודעת מי כן.


שיהיה לכם סופשבוע רגוע,

ושהיום הזה יהיה מעולה!
Loading...
Loading...