11.9.16

איפה הייתם ומה עשיתם כשהעולם שינה את פניו


בכלל היה לי בראש משהו אחר לגמרי לכתוב לכם הבוקר, אבל כשכתבתי את התאריך של המייל הזה, פתאום הוא היכה בי - התאריך שכל אדם שהיה מספיק בר דעת ביום ההוא, לא יכול פשוט לעבור לידו. 11 בספטמבר. מן יום שפעם היה עוד יום והיום הוא לחלוטין אבן דרך בחייו של עולם.

11 בספטמבר 2001, 16:00 אחה"צ, שמרת ואני חוצות את שערי הכניסה לנתב"ג וברקע, ברדיו, מהדורת החדשות של השעה ארבע מספרת ש"בניו יורק פגע מטוס באחד מהמגדלים התאומים ו..." את היתר לא שמענו כי היינו נרגשות מדי, טסות לנפאל עכשיו.
בבידוק הביטחוני סלקטורית אחת לחשה לזאת שלידה ש"היה עוד מטוס" - ואנחנו עדיין לא מבינות כלום. אבל אז, כשהגענו לטורקיה, לקונקשן שלנו, ופתאום שמענו ברקע שקוראים בשמות שלנו, דווקא שלנו, שזאת הקריאה האחרונה עבורנו לעלות על הטיסה לדובאיי (דובאיי? לא אנחנו...), אז כבר הבנו שיש איזה כאוס בתחילת דרכו.

אח"כ חודש בנפאל, בתור ציור מהעולם השלישי, מי בכלל הבין מה קורה שם, מחוץ לציור הזה? רק בערבים, בגיחות לגסטהאוס, כשהטלוויזיה דלקה בכניסה בלי הרף וראינו מדי פעם איזה זנב של מהדורת חדשות, נזכרנו שדברים קורים בעולם. כמה מוזר.

וכך קרה וככה יצא, שאת אחד האירועים ההיסטוריים המשמעותיים ביותר של השנים האחרונות חוויתי במן דמדומים של יודעת-לא-יודעת, ולימים - כמה אני שמחה שכך קרה, כי בהיותי אמ-אמא של החרדתיים - לא יודעת איך הייתי עומדת בזה אחרת...

ומה היום בבול בפוני?
מבקשת מכם לראות איך אתם יכולים לעזור לנועה, בת 34 ואמא של שי הקטנה, להמשיך לחיות. כל הפרטים במודעה.

וחוצמזה - אני מזמינה אתכם להתעלף על העבודות של סבינה מולטר, שלשמחתי אחת מהן, מרהיבה במיוחד, תלויה אצלי בבית. כמו שאומרים - כנסו דחוף...

ועכשיו... בפינת האסקפיזם היומית...
כמו שאתם יודעים בתחילת השבוע אני פחות מפצירה בכם לצאת מהבית, זה ברור ומובן, ולפיכך הפעם אני ממליצה על משהו להתמכר אליו באופן כללי.
תארו לכם מקום שבו אפשר להניח את הראש לרגע מטרדות היומיום, לצחוק, להשתולל, לשיר הרבה, להיזכר המון, ובעיקר להתקבל באהבה עם כל השגעונות שלך... קבוצה בפייסבוק בשם שירים מהמקלט - אתם יודעים מה? אני לא אכביר בתיאורים. זה מה שכתוב על קיר הכניסה למקלט: "קבוצה לקיבוצניקים וקבל"שים או סתם שוחרי מוסיקה שהדיסקו במקלט זורם ברגליהם. 
מוזיקה, סיפורים וקשקשת חופשית כלולים במחיר, בקבוקים ריקים לארגז הירוק. זהירות בכניסה על אלביס הכלב
". חברים - לא תצטערו אם תיכנסו, את זה אני פחות יכולה להגיד על הבוס שלכם, לנוכח האפקטיביות בעבודה שתרד פתאום פלאים...
.
ולפינתנו האהובה שיר של יום חולין Simon & Garfunkel - El Condor Pasa. 
בהשראת המקלט היום (תודה לעלווה האהובה), אי אפשר שלא לאהוב, ולהיזכר. לי אגב, מזכיר את התקליטים הישנים אצל ההורים שלי בבית.

תהנו לכם, 

שיהיה שבוע מקסים,
ושהיום הזה יהיה מעולה