3.8.16

עד שְבּת


...היומולדת האבוד שהיה לי בראש אתמול נמצא בסוף. בעקבות המייל המבולבל הזה, עינתי הזכירה לי שזאת שבגללה התאריך ההוא חקוק לי בראש - היא עמיתי האחת והיחידה, ילדה מופלאה ומיוחדת שחגגה אתמול יומולדת 10. ולא סתם התאריך הזה כל כך חקוק לי (סליחה, עמיתי, שלא זכרתי שבזכותך). עמיתי נולדה בעיצומה של המלחמה, מלחמת לבנון השניה, האיומה, שכולנו כל כך הרגשנו אותה. מרוב שהמלחמה הזאת נכחה כל כך כאן, בצפון, עמיתי נולדה ומיד הגיעה הביתה. כי היה מסוכן מדי להישאר בביה"ח בעפולה.

אתמול בערב, בדרך לאימון, נזכרנו בימי המלחמה. יצא שכולנו היינו אז או בהריון או עם תינוק, תחילתם של חיים, זוכרות כמו אתמול את עוצמות החרדה, כל אזעקה, כל טיל שנפל ליד הבית.
ועברו עשר שנים, ומתכוננים כבר ל"לבנון 3" - נשבעת לכם, שמעתי הבוקר בגל"צ. השם כבר נקבע, גם עוצמות המלחמה, זה לא יאומן שרק מחכים ל"מתי". אבא שלי תמיד אומר שהתקשורת מחרחרת מלחמות. אני חושבת שאבא שלי צודק. 

הילד שהיה בבטן שלי בימי המלחמה ההיא, נולד להיות ילד אמיתי. פראי, מתוק, חי.
רני נולד בדצמבר. שלושה חודשים לפני יומולדת שלוש שלו, שבוע לפני יום כיפור, רני החליט שהוא חייב, ויהי מה, לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר ביום כיפור הקרוב, במגרש של המושב, עם כל הילדים. ורני הנחוש הזה, עדיין לא בן שלוש, בשבוע שלפני יום כיפור, עלה על אופניים בלי גלגלי עזר - ונסע. פשוט נסע. והוא היה נוסע ברחבי המושב וצועק "אני אדיר!". 

לפני שבוע תמרה קיבלה אופניים ליומולדת חמש. ילדה בת. אתמול ניסינו לצאת איתה לטיול אופניים ראשון במושב. כמה שְבת. בקושי, בקושי, בקושי נוסעת. הצחיק אותי להיזכר ברני שנסע עוד לפני גיל שלוש - ולראות את השוני הזה, שבין הבן שלי והבת שלי, שהיא הכי בת בעולם. דרמטית, מרחמת על עצמה. בת נו...

זהו, התחיל היום בנימה קצת נוגה אבל בסוף... אופניים ובנים ובנות... החיים האמיתיים...

שיר של יום חולין The angelcy - My Baby Boy. שיר תפילה שונה ואחר ומקסים לילד שלי, של כולנו, שלא יגיעו למלחמות. הלוואי! 

תהנו לכם, 

 
שהיום הזה יהיה מעולה!
Loading...
Loading...