21.7.16

הכרת בני גילי


הילד הבוגר מהמייל של אתמול, עוד רבע שעה הוא בכיתה ז'. כבר יותר משנה שעינתי ואני מדברות בינינו על שנת בר-מצווה, על הרצון לעשות משהו משמעותי עם הילדים שלנו, וזה כמובן מציף את הילדות בקיבוץ, את שנת בר-המצווה, את משימות בר המצווה. האמת - זכרונות טובים, אבל אני מנסה להתמקד ובעיקר בעיקר עולה לי כמשמעותית ביותר המשימה שקראו לה "הכרת בני גילי".
בגלל שכיתת "אילנות" מנתה 14 ילדים, מהם 11 בנים ועוד שלוש בנות, והמנעד החברתי התרחב למקסימום של "אילנות גלים כיתה אחת" - שזה אומר בית ילדים משותף לשתי כיתות, סה"כ 26 ילדים - וזהו - אלו הילדים שהכרתי כי מי בכלל מדבר עם גדולים - או קטנים - מאיתנו בקיבוץ, בגלל כל אלו - הכרת בני גילי תמיד נורא ריגשה אותי...
היינו פוגשים את בני גילנו מאותו הסוג - קיבוצניקים מהתק"ם, אפילו, חלילה, לא שמו"צניקים - בטיולים שנתיים ובמחנות, ותמיד מאד התרגשתי מהמפגשים האלה ושמרתי על קשרי מכתבים עם החברות משם במשך שנים ארוכות. 

המפגש הראשון עם בני גילי שלא היו בצלמנו ובדמותנו - היה בכיתה ו'. ילדים מחיפה, שכונת רוממה, קן של המחנות העולים, ומה אתם יודעים? התרגשות וחברויות ארוכות שנים - אפילו האהבה הראשונה שלי....

אבל במשימת בר-המצווה הקרויה "הכרת בני גילי" נסענו לראשון לציון. בפעם הראשונה בחיים הייתי בעיר הזאת. הגענו לבית-ספר של עיר, בניין אפור, קומות, בטון, שוקינג. וילדים שמדברים בשפה לא מוכרת, מילים שאני לא יודעת בכלל איך להתייחס אליהן כי אני לא מבינה. אני זוכרת את שתי הבנות שאירחו אותי, מדברות על האולסטאר שלהן, ואני לא יודעת מה זה אולסטאר ומתביישת לשאול. אבל הם מצידם שאלו אם אנחנו רוכבים על גמלים, כך שההיכרות הזאת היתה win win לצורך העניין...

כשאני חושבת על הילד שלי בהקשר של הכרת בני גילי - על אף שאנחנו מושבניקים, ועל אף שאנחנו גרים אי שם בטווין פיקס אשר בצפון, על אף כל אלו, אני יודעת שהילד שלי מכיר לחלוטין את בני גילו מצורות יישוב אחרות, וזה משמח אותי.
קודם כל - הוא לומד בבי"ס אזורי, שזה כבר מייתר את הלם הקרב שאני חטפתי עם העליה לכיתה ז' ולביה"ס המשותף. וחוצמזה - הוא משחק כדורגל עם ערבים, וצ'רקסים, וקיבוצניקים, ומושבניקים, ועירונים, וערסים...
ויש לאבא שלו בנות דודות מתנחלות שהוא מכיר את הילדים שלהן וגם היה אצלם בבית, ויש לו בני דודים בקיבוץ, ובניו יורק ובסינגפור - בקיצור - הכרת בני גילי לא בטוח שנצטרך לעשות.
חבל. משימה שכל כך אהבתי...
...עד היום אני אוהבת להכיר אנשים חדשים...

אני חייבת לשחרר את הבול בזמן הזה, שממש לא יצא היום בזמן, איתכם הסליחה, החופש הזה (אוף, למה שוב אני מקטרת?) מוציא אותי מאיפוס...

אז יאללה, ניפרד עם שיר של יום חולין להיום נערה - שמעון ולוי. טוב, אי אפשר לפספס שמדובר בחלקים של שוטי הנבואה. תקשיבו איזה יופי ואיזה מגניב... 
 
ותהנו לכם, 
 
 
ושהיום הזה יהיה מעולה!