20.7.16

סימן שהילד שלי גדול


היום הילד שלי טס. שבוע בלעדינו. הצטרף אל הדודים לטיול לכרתים. זה לא היה מתוכנן, זה נולד לפני שבועיים, בדרך מקרה, וכתרגיל שחרור הורי - זרמנו עם הרעיון.
טוב, הוא בידיים הכי טובות שיש, עם האחיות שלי שאוהבות אותו הכי בעולם, ובני הדודים, והוא כזה קול עם כל הסיטואציה, שזה מאד מאד מרגש בהיותו ילד ביישן, הוא הלך על זה, ואני גאה בו.
רק ש...
פעם ראשונה שאנחנו נפרדים ממנו ולא אנחנו אלה שטסים והוא נשאר, אלא הפוך, ופעם ראשונה שהוא כמה ימים גם בלי האחים שלו, ואפילו בלי איזו סבתא לרפואה. בקיצור - שבוע מאתגר. בשבילנו בעיקר.
מזל שבמשפחה הסימביוטית שלי אין רגע שלא משתפים את כולם בהכל, וככה, תוך כדי שאני כותבת, אני מקבלת תמונות שלהם ברכבת, נוסעים לנתב"ג, ואני רואה את הילד החתיך שלי יושב עם בת דודה תינוקת על הברכיים שלו, ויודעת שהכל מעולה. נומי שלי - תעשה חיים גם בשבילנו מתוק!
חוצמזה ימי הקיץ האלה - "מתי כבר אוקטובר יבוא?" - הרגשה שכל הזמן קורים דברים לא פשוטים (כאן שרבבתי אנדרסטייטמנט, תכלס העולם טיפה השתגע כאן מסביבי). אפשר כבר שיביאו את הסתיו ויהיה קצת רגוע יותר?

שיר של יום חולין להיום חור בלבנה - רוקפור. שיר שכבר היה כאן, אבל היום הוא יהיה כאן שוב, בביצוע אקוסטי מקסים ונוגע, כי... אנשים שאני מאד מאד אוהבת וחשובים ויקרים לי מאד ועוברים ימים קשים עכשיו, אני אתכם, וחושבת עליכם, והשיר הזה הוא בשבילכם. 
 
אתם... תהנו לכם, 
 
 
ושהיום הזה יהיה מעולה!