12.7.16

יש חיים בעמק

לפני הכל... הרגע המרגש הזה, שמשהו שלא עבד כבר כמה זמן, ימים, כמעט שבועות, משהו טכני, אבל טכני חשוב, פתאום אחרי חפירות אני מצליחה לתקן אותו - איך אני אוהבת את הרגעים האלה! בלי ברגים של מעצבים, לא רוצה להלאות אתכם, אבל יש לי כאן רגע של נחת עכשיו, כי התגברתי על בעיה סופר בעייתית בסטודיו, בכוחות עצמי, כמו שאני אוהבת, ואני גם גאה - וגם הרבה יותר רגועה...

זהו, זה היה חשוב כי זה היה עכשיו, פרקתי מהסיסטם, ועכשיו רציתי לספר, שימים מרגשים מתרגשים עלי. ימים שיש בהם חשיפה גדולה לצד התרגשות גדולה. קיבלתי טור בירחון "חיים בעמק", הזדמנות נהדרת בשבילי ומרגשת מאין כמותה. מישהו שמכיר אותי המון שנים כתב לי אתמול שהטור הוא מאד אני אבל הוא לא זוכר אותי ככה מוכנה להיראות בראש חוצות - וזה כנראה נכון, פתאום כשאני חושבת על זה יש בזה משהו מאד חשוף, מאד "מה יגידו", מאד עוד משהו להתמודד איתו. אני מוכנה. בינתיים... 

כמובן שה"מה יגידו" מאד מנסה לנהל אותי, אבל אולי לשם שינוי אני אנסה לא לתת לו. שיגידו, שכל אחד יגיד מה שהוא רוצה, שכל אחד יישב איך שהוא רוצה ויעשה מה שהוא רוצה, ובאמת שלא כולם חייבים לאהוב את כולם, נכון שלא?

שכחתי לספר לכם שזה יום של עניינים טכניים - אולי שוב מרקורי בנסיגה ושכחתי להתעדכן? כי הבוקר התיישבנו באוטו, לולי ואני, בדרך לגן, והאוטו לא הניע. והלכנו ברגל. יותר נכון אני הלכתי והיא עלי, ואין לכם מושג כמה היה חם ולח! חשבתי שהלחות זה רק בקיבוץ, אז לא, גם במזרח הארץ נוטפים זיעה בימים אלה... 

אז בואו נברח קצת מהחום הזה, יאללה? מה אתם אומרים על שיר באווירה חורפית, מצננת? אני אומרת יאללה... אם אני אעצום עיניים ואדמיין מספיק חזק - אולי זה יקרה בסוף...
ובקיצור - 
שיר של יום חולין להיום העיר באפור - שלישיית גשר הירקון. 
 
תהנו לכם, 
 
 
ושהיום הזה יהיה מעולה!