6.7.16

באמת שאין רגע דל פה...

...ואחרי שנרגעו הרוחות, והתחילה כמעט-שגרה מבורכת, ומצאנו איש-איש את מקומו, והדברים קיבלו סדר והסערות החלו לשקוע... אחרי כל זה אמא שלי שברה את הרגל. הגוף שלה, איזה חכם הוא! אמא שלי הבלתי נלאית, באמת יתכן שהיא מכוכב אחר, כי היכולות שלה הן לא משהו שבשגרה. לישון יותר מארבע שעות בלילה? הצחקתם אותה. למה? מי צריך את זה? ויש כל כך הרבה מה לעשות, ולראות, ולחיות, וילדים ונכדים ומשפחה ועבודה וחברות וחברים ורגע לטייל ורגע לטפל ורגע ורגע ורגע ו... שניה אמא, תנוחי...

את לא נחה, אבל הגוף שלך מתחנן שתנוחי. לא מקשיבה לו? אין בעיה, הוא ייקח בכוח.
אז אתמול, בסוף הטיול עם יויו בנחל יגור, אמא שלי שברה את הרגל.
אמא אני מקווה שאת רואה את המתנה שקיבלת, חודש גבס, רק תבחרי מה את רוצה לקרוא, לא היה לך את זה 30 שנה, מאז ההריון של שוקה... ואל תדאגי, אנחנו כולנו כאן בשבילך, ויכולים לבד, מה את יודעת... אפילו דודי תסתדר...

אמא שלי אהובה, את זוכרת, בספר השירים של רון ארד, יש מכתב שכתב לרון אייל - חבר שלו, לטירונות. הוא כתב לו שם "תהיה חזק. כשאני אומר את זה אני מתכוון, שמותר לך גם להיות חלש".
את שומעת אמא? מותר לך. מה זה מותר לך? את חייבת!!! מבטיחה?

ועכשיו, בשבילך אמא, מקדישה לך שיר בשפת האם...
שיר של יום חולין להיום Gal Costa - Força Estranha. אמא שלי, אני אוהבת אותך!

ולכם, כולכם - תהנו לכם, 
 
 
ושהיום הזה יהיה מעולה