הי הי,

אני כותבת כאן, שם ובמקומות נוספים. לעצמי, לאחרים, העיקר לכתוב. הטקסטים הכי טובים עולים במקומות שאי אפשר לכתוב בהם. בנהיגה, במקלחת, מתוך שינה. הרבה מהם אפשר לקרוא כאן. אני תמיד שמחה לקבל תגובות. This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. 
תרגישו חופשי לתת ביקורת. מכל מלמדיי השכלתי, ואני גם עובדת עם עצמי על להפסיק להעלב מכל דבר.

 

טוויסט בעלילה

אתם יודעים איך זה עם עלילות. הן נהיות הרבה יותר מעניינות כשמגיע טוויסט פתאום. ואלו הם חיי, וזה הטוויסט בעלילת חיי. או לפחות חיי המקצועיים (למרות שזה ממלא את כל כולי):

כולם פה גיבורים, כולם! 

אני תמיד חשבתי, שגיבורים יש רק בסרטים או בספרים. אבל יום אחד גיליתי שכולם סביבי גיבורים (אפילו אני) ולכולם יש סיפורים כל כך מעניינים, ומאז אני כותבת אותם.

 

אז מה את עושה בעצם? 

אני כותבת לאנשים סיפורים קצרים על עצמם.

 

מה זאת אומרת? לכל אחד יש סיפור? למי את כותבת? על מה את כותבת? 

תכלס, לכל אחד יש סיפור. הרבה יותר מסיפור אחד. למשל הסיפור על האישה שהחלום הכי גדול שלה היה להפסיק להיות שמנה.

או הסיפור על הזוג שחלם להביא ילד וכל הדרך הארוכה עד לשם. 

וכמובן הסיפור על נתי, והטלפון ששינה את חייו. ועוד, ועוד, אלו רק כמה דוגמאות.

 

יפה, רעיון מקסים, אז מי בעצם האנשים שמבקשים שתכתבי עליהם?

כמעט כולם האמת. בדרך כלל אנשים רוצים סיפורים על תחנות בחיים, סגירות מעגלים או על מסעות שהם עברו, פנימיים או חיצוניים. למשל יום הולדת משמעותי, עגול, או חתונה, או מתנה להצעת נישואין, או ליום נישואין. 

לפעמים על אירוע שקרה להם, בצבא למשל, או סיפורי היכרות - הכל מהכל. כמו שאמרתי - לכל אדם יש סיפור. אגב, לא כל הסיפורים שמחים.

 

אז זה בעצם כמו ביוגרפיות, סיפורי חיים?

לא, זה לא ביוגרפיות, אני כותבת סיפורים שמבוססים על סיפורי החיים שלכם, אבל הם למעשה יצירות ספרותיות, עם מרכיבים בדיוניים כמו שיחות, עלילה, דמויות וכו', סיפורים שיהיו מעניינים גם עבור אנשים שלא מכירים אתכם, כך שגם הם יוכלו למצוא בסיפור שלכם את עצמם ולהזדהות. 

אפשר לראות דוגמאות באתר וגם לקבל פרטים נוספים על תהליך העבודה:

www.bool-baponi.co.il

 

מעולה, אני בעניין, איך מתחילים?

דברו איתי, או תכתבו:  

שני הדר - בול בפוני | 054-5603592 | This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. | www.bool-baponi.co.il


...

על אבקת מרק וייסורי המצפון


קוראים לי שני ואני משתמשת באבקת מרק. הנה אמרתי את זה.
מכירים את זה שמהבוקר כשפוקחים את העיניים ועד שהולכים לישון, עם אופציה גם לתוך כדי חלום, ייסורים ייסורים ייסורים של מצפון על ההורה שאני? לא מכירים? בטח אתם גבר. סליחה על ההכללה, אנא אל תסקלו אותי, אני באופן אישי - וכמוני גם מרבית חברותיי. האמת שייסורי המצפון שלי פשוט נולדו ב-20.4.2004 בשעה שמונה וחצי בבוקר, עם לידת הבכור לבית הדר. מאז אני שם. כמו מילואים שלא נגמרים.

אני משתמשת באבקת מרק. לפעמים אני אפילו מכינה לילדים שלי נקניקיות. מלאווח לא, אבל כשסבתא נשארת איתם ואנחנו בחופש (הופ! עוד ייסורי מצפון על הדרך..) - אז אני משחררת להם לאכול מלאווח ואת החברים שלו ממשפחת בצק העלים. אני אומרת את זה כאילו לא מזיז לי אבל אוהו... זה חייב לבוא עם שימוש במנגנוני ההדחקה הרי...
אגב, אם זה לא היה ברור - אבקת מרק זה רק קצה קצהו של קרחון ייסורי המצפון. השטחי ביותר, זה שאפשר לדבר עליו בקול רם בלי לחשוש מ"מה יגידו" - שהוא הרי שמי השני (אבל אני עובדת על עצמי, בחיי!).

היום אני כותבת קצרצר כי עוד רגע חייבת לעוף לשיחת הורים בביה"ס - והנה אני עם עצמי בסשן של חזרה לטראומות גיל הנעורים - מה אתם אומרים? יעיפו אותנו מבי"ס? את רני המהמם - ברור שלא! הוא מהמם! אמא שלו - זה כבר סיפור אחר...

ומחר יהיה כאן יום מגניב ומיוחד - אבל אני אספר לכם עליו רק מחר. חכו בסקרנות...

שיר של יום חולין להיום - חלומות - רוחמה רז. מוקדש לטוביה שטסה היום, עם חלומות גדולים, ולדודי החרדתית שהתלוננה על השיר של אתמול. קבלו אחיות שלי, אוהבת אתכן...

ואתם - תהנו לכם,

ושהיום הזה יהיה מעולה!

...

עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.


בקבוצה מיוחדת שאני חברה בה בפייסבוק, שכולה על טהרת הנשים, שאלה מישהי לפני כמה ימים "מה המשפט שמגדיר אתכן? אם לבחור משפט משיר - עם איזה משפט אתן מזדהות במיוחד?". היו כמה בנות שכתבו את המשפט הזה - "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" - ופתאום הרגשתי כמה שהוא מתאים לי - במיוחד לי של השנה האחרונה.

את בול בפוני חלמתי ומהר מאד גם הבאתי לידי הגשמה לפני כמעט שנה. מפה לשם אם לקצר בתיאורים, הוא יצא מקסים בעיני במראה שלו, אבל הוא לא המריא לכיוון שתכננתי לו. עכשיו יש רגע של תופים ברקע, כי אני מודה כאן במשהו שטרם אמרתי בקול - לא בטוחה שאפילו לעצמי, אולי רק בלחישות - בול בפוני לא קרה כמו שחשבתי שיקרה. סוג של כישלון מפואר? אולי, לא בטוחה, כי קרו לי דרכו דברים מדהימים שבלעדיו לא היו קורים. הבסיס והדבר העיקרי - התחלתי לממש את אהבת הכתיבה שלי, קיבלתי בעקבותיו טור בירחון שאפילו נושא את השם החלומי "בול בפוני", פגשתי ואני פוגשת עדיין המון אנשים חדשים שמגיבים אלי ואל הטורים - ואני מרגישה הרבה יותר שלמה בעשייה מהמקום שבו הייתי לפני כן, שהרגיש לי בעיקר מקום טכני.

לפני 15 שנה החלום שלי היה להיות מעצבת גרפית - וכדרכי הגשמתי במהירות את החלום הזה ועד היום אני מגשימה אותו - אלא שהוא כבר לא החלום העיקרי. התפתחתי, השתניתי, רציתי עוד, רציתי אחרת. רציתי אנשים, טקסטים, מפגשים, בול בפוני.

השאלה המדוייקת הזאת - מה המשפט שמגדיר אתכן - מסתובבת לי בראש כבר כמה ימים. הרבה משפטים הם אני אבל נכון להיום אני בוחרת בזה. קודם כל גאה בעצמי שהגשמתי חלום על אף שלא עשיתי בדיקת התכנות כלכלית - אני חולמת הרבה ולא הכל מבחינתי חייב שתהיה לו התכנות כלכלית (מוקי - סליחה...). בול בפוני אמנם לא הפך למה שחלמתי שיהיה - אבל הוא מאד אני ואני מאד אוהבת אותו - על אף חסרונותיו. כמו ילד, נו...

וחוצמזה - איך רואים שהתבגרתי? כבר לא כולם חייבים לאהוב אותי או לחשוב שאני נורא מוצלחת, ולא כל מה שאני עושה מצליח, וזה בסדר, אחלה, תראו - השמש ממשיכה לזרוח וכדור הארץ ממשיך להסתובב ואני ממשיכה לחייך. אפילו יותר חזקה...
וואו, איך נפלתי עליכם ועל עצמי ככה ביום ראשון על הבוקר, נשימה עמוקה.... בואו נתחיל את היום, shell we?

שיר של יום חולין להיום - הגשמה עצמית - אריק ברמן. קודם כל - ברור. שיר של הגשמה עצמית. שנית - את אריק אני אוהבת המון שנים, הוא שנון וחד והוא מצחיק אותי. ושלישית - קליפ ממש, אבל ממש מגניב - של מישהו שעף על עצמו וזה מעולה בעיני. לכו על זה!

אז יאללה חמודים,
תהנו לכם,

ושהיום הזה יהיה מעולה!

19.10.16

...ואם כבר לבד - אז שיהיה בתנועה

חדר האוכל של קיבוץ גשר (תרשו לי לשער וסליחה מראש ממי שנעלב מההערכה הזאת) לא היה מעולם כל כך אטרקטיבי.

כשכל השדמותים והכפר-תבורים נהרו אתמול בערב בהמוניהם להופעה של התקווה 6 בכפר תבור, נסענו אנחנו לכיוון ההפוך, עם הפנים אל הנהר ואל מדינת ירדן השכנה, חושבים שרק אנחנו וארקדי ומיכה שטרית (ובעצם גם ז'אן פול) נשב עכשיו בחברותא אינטימית ואולי אף מעט מביכה בחדר האוכל של קיבוץ גשר, ונעביר ביחד איזה ערב קצר ולא מחייב.

פסטיבל עמק המעיינות, עוד אחד מאירועי סוכות שדווקא השנה יוצא שאנחנו פוקדים ולא רק שומעים עליהם מרחוק.
אצלי קודם כל צריך הרי להיות נעים בעיניים. אם משהו מעוצב טוב - מבחינתי את חצי הדרך אל לבי הוא כבר עשה. וכזה היה הקטלוג של פסטיבל עמק המעיינות, אז קנו אותי בלי הרבה מאמץ. וכשראיתי שארקדי (דוכין, נו, אלא מי?) מארח את מיכה בחדר האוכל של קיבוץ גשר, אמרתי לעצמי שאמנם גשר זה חור אמיתי אבל יש מצב, למה לא...

מפה לשם, מה אתם יודעים, היינו אתמול בערב בהופעה אמיתית, מרהיבה, מרגשת, ארוכה (בקטע טוב!) וסופר סופר מקצועית ומושקעת על אף הפריפריאליות של הצד המארח (חדר האוכל של קיבוץ גשר, סיי נו מור...).

תוך כדי, כל שיר שמתחיל אני חושבת לעצמי שזה ה-שיר שלהם, אבל אז מגיע עוד אחד, ועוד אחד, ונשארתי בלי מילים ונרגשת ומחייכת, כן, היה באמת ערב מהטובים ביותר!

פינה של אסקפיזם להיום - כי סוכות ויש מלאאאא מה לעשות - לכו הערב לראות את שולי רנד שר מאיר אריאל בפסטיבל בנימינה ליצירה ישראלית. וספרו לי אח"כ איך היה, כי בטוח שיהיה מעולה וצערי אני לא אהיה שם.

ולסיום סיומת - בפינתנו האהובה שיר של יום חולין נעשה היום כבוד כמובן לחבורת המופלאים, בעיני הפינק פלויד שלנו - פרדי על הבוקר - החברים של נטשה. כי כשמופע נפתח עם השיר הזה - זה לא יכול להיות פחות ממושלם. וזה היה מושלם!


יאללה חמודים, תהנו לכם,

ושהיום הזה יהיה מעולה!

 

13.10.16

תובנות שלאחר יום כיפור


רגע לפני.
בסוף ריצת הבוקר, בבוקר שלפני, מיכוש אמרה לי "עכשיו, מהרגע שאת מגיעה הביתה ועד שנכנס יום כיפור - את לא מפסיקה לשתות מים". תודה מיכוש. עזר ממש! אפילו לא כאב לי הראש בכל הצום הזה.

ילדים של החיים.
רגע לפני שנכנס יום כיפור, הצצה לאינטרנט והעיניים חשכו. שני ילדים בגילם של שניים מהילדים שלי נהרגו בתאונה מחרידה בגיאורגיה. אני רק יכולה לדמיין את המשפחה חולמת ומתכננת במשך חודשים את הטיול הזה, כשיגיעו החגים. כל מה שרציתי באותו הרגע היה לאסוף את הילדים שלנו ולהסתגר בבית, ב-ד' אמותינו, ושאף אחד לא ייצא, ושלא יקרה כלום לאף אחד. כי רגע לפני זה ישבנו ותכננו ביחד את הטיול הבא שלנו. חד, חותך, רגע אחד שלא ניתן יהיה להחזיר לאחור לעולם. בלתי נסבלת המחשבה הזאת, הסופיות הזאת של המוות הזה.

זמן צום - הגוף, הראש ואני.
לא היה לי קשה בכלל, לא הייתי רעבה בכלל ועם זאת...
כשאתה צם, רק כשאתה צם, אתה מבין פתאום עד כמה הפה שלנו עסוק כל הזמן, אבל ממש כל הזמן. אני חושבת שלא עוברת שעה רצוף בלי שאני שותה משהו, או מכניסה משהו לפה. משהו. גם אם זה יהיה מים, או שקדים. ואז אני מבינה, אין שום קשר לרעב. זאת פשוט הפגת שעמום נטו. מחוגי השעון זזו לאט-לאט-לאט בין אחת וחצי בצהריים לשש וחצי בערב. ובכלל לא הייתי רעבה, אבל האיסור הזה... ומהרגע שראיתי שלושה כוכבים בשמיים - הזמן חזר להתקדם בקצב הידוע שלו, שמתמלא בביסים ובלגימות, כמה שטחי, מה אתם יודעים...

קצת רוחניות - כי בכל זאת...
חשבון נפש אני עושה באמת כל השנה, אבל זה לא מוריד בעיני מחשיבותו של היום הזה. כי איך שלא מסתכלים על זה, כולנו (אני מקווה) מקדישים רגע לחשוב על העניין הזה של חשבון נפש. והרגע הזה, בטוח, עושה אותנו, לפחות לרגע, לאנשים טובים יותר. תקווה ואופטימיות הן שם המשחק.

חשבתי לסיים בכמה מילות ביקורת על עיתונים לא מספיק ערוכים שקראתי בכמויות ביום כיפור, אבל מוותרת... במקום זה, ועל אף שיום כיפור כבר מאחורינו, שולחת לכם שיר של יום חולין שאי  אפשר בעיני לוותר עליו. הביצוע המצמרר ביותר, המדמיע, שתמיד גורם לי להתכנס אל עוד ועוד מחשבות של מה היה ואיך היה ומה יהיה... ונתנה תוקף בביצועו האלמותי של חנוך אלבלק. אם הוא לא פותח שם שערי שמיים, אני לא יודעת מי כן.


שיהיה לכם סופשבוע רגוע,

ושהיום הזה יהיה מעולה!

6.10.16

ושוב יום חמישי

איזה סטארט-אפ מגניב זה יכול היה להיות, אם מיד אחרי יום ראשון, באופן קבוע (חותמת גם על פעם בחודש, ת'אמת) היה מגיח מאחור הבחור השמח הזה, יום חמישי קוראים לו.
why are we noy funding this? 

האמת שאני לא יכולה שלא להתייחס לאוהד כהן נוב, הטייס שנהרג אתמול. לא, אני לא מכירה אותו. וכן, אני יודעת שעוד הרבה אנשים שאני לא מכירה מצאו את מותם אתמול ושלשום ובטח גם היום. מה לעשות, אני מאלו שכשחייל נהרג, כל חייל, זה נוגע לי בבטן הרכה. אז עצוב לי על אוהד שאני לא מכירה, על ההורים שלו, על האחים שלו, על החברים שלו, ועל אשתו ועל הבת שלו. ועל הילד שעומד להיוולד לו ושלא יכיר את אבא שלו לעולם.

וקפיצה חזרה אל החיים הקטנים שלי. בין לבין, מהרגע שהתחלתי לכתוב את בול בזמן להיום ועד שאני מסיימת את הכתיבה שלו, עצרתי באמצע להכניס לדפוס עוד גיליון של "חיים בעמק". כבר 78 גיליונות, אני זכיתי להיות שם מהיום הראשון, וכמה לא מובן מאליו ששני אנשים, לבד, גלית ויפאור הענקים, מרימים ומחזיקים בעשרים אצבעותיהם מגזין עם תוכן איכותי כאן בפריפריה, בלי שום עזרה מאף ידיד. חברים, אתם מדהימים, שהשנה הבאה תחייך אליכם, אינשאללה!

ועכשיו, לסיום סיומת, שיר של יום חולין להיום - Neil Young - Harvest Moon. מוקדש באהבה לשוקה ויפצ'וק שלו, שסחבו אותנו עד נען (מי מתחתן בנען? איפה זה בכלל???) בדיוק לפני שלוש שנים. happy anniversary, אדירים אתם, יאללה בואו כבר לקיבוץ.  

ואתם - חברים שלי ושל בול בפוני, צאו לכם - שוב - אל סופ"ש מלא בהבטחות.
ול תשכחו לוודא שכל הפנצ'רים, בכל גלגלי האופניים, מתוקנים ומוכנים ליום כיפור הממשמש,

תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה!

 

5.10.16

Love is in the air

תגידו, אתם מצליחים לזהות מה כתוב בתמונה כאן למעלה? LOVE.
ילדי משפחת הדר שולחים את אהבתם הכנה לעת שקיעה אל התפוצות, והלוואי שהמקום האוהב והחם יימצא לכל אחד מאיתנו. 
"על פי המסורת היהודית, עשרת הימים הראשונים בחודש תשרי מוקדשים לחשבון נפש, לחרטה ולבקשת סליחה על המעשים וההתנהגות בשנה שחלפה, במטרה לשוב מן המעשים הרעים ולחזור למוטב". וואלה? וואלה. 
ואני ככה שואלת את עצמי בימים האלה, האם רק בעשרת ימי תשובה אנחנו נדרשים לחשבון נפש? אני לא חושבת, ואני דווקא נעלבת יותר בימים האחרונים, מאנשים שבעיני יותר מאחרים נדרשים לעשות עם עצמם חשבון נפש לא רק בעשרת ימי תשובה. נכון שכל אדם אחראי לעצמו ואני לעצמי ולמסרים שלי לילדים שלי, אבל... טוב נו... כבר אמרו חכמים ממני וצודקים ממני... ציפיות זה לכריות, מה אני בכלל מצפה? יאללה הולכת לטבול ת'ראש במקווה הסמוך. מממ... ביי.

בואו בואו נהיה קצת אסקפיסטים וגם נהנה ממש תוך כדי. אתם איתי?
פינת האסקפיזם להיום - שולחת אתכם אל מחר - שתספיקו מראש להתארגן על בייביסיטר.
הסרט "פרינסס שואו", זוכה פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב של השנה, מגיע מחר אל תא תרבות - כל הפרטים כאן במודעה של הלה. לכו על זה!

וחוצמזה - נכון שאתם הכי רוצים להרגיש טוב עם עצמכם אבל הגוף ככה... לא להיט בזמן האחרון? בואו אל המודעה של שרון, החיים יכולים להתחיל להשתנות לכם...

את השיר של יום חולין להיום אני מקדישה למיקה - ילדה מהממת שגרה רחוק רחוק בצורה בלתי נתפסת, אי שם בסינגפור, ושחגגה אתמול יומולדת שמונה עם המשפחה הגרעינית שלה אבל רחוק מדי מהמשפחה המורחבת, האוהבת והמתגעגעת. אז מיקוש שלנו - דודה שלך לא מאמינה שאת כבר בת שמונה, אוהבת אותך המון, מתגעגעת אליך המון, ושולחת לך את השיר שמרי פופינס בטוח היתה שולחת לך גם היא. Supercalifragilisticexpialidocious - Julie Andrews, Dick Van Dyke. את מאמינה כמה שהמילה הזאת ארוכה? טירוף! אותי השיר הזה תמיד משמח ותמיד עושה לי לרצות לראות אותו שוב על הדשא של חדר האוכל בקיבוץ עם סנדוויץ' עם ביצה קשה עטוף במפית של חדר אוכל ביום רביעי בערב. הלכתי רחוק...שוב... מזלטוב מיקוש!

זהו חברים שלי, יום הפוך, שבוע הפוך, חגים, בלגנים, איזה יום היום בכלל? ובול בזמן שמגיע אחה"צ אבל מגיע בסוף, העיקר שמגיע...

תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה!

 

29.9.16

שנה חדשה מתחילה


רגע לפני שאתם יוצאים לכם אל חודש שלם שרובו המוחלט אסקפיסטי (לפחות בפוטנציה. בואו נעשה כאילו שכחנו שרק היה אוגוסט והיינו ככה קרובים לתלות את עצמנו. אני לפחות, טוב?).
רגע לפני שמתחילה שנה חדשה.
רגע לפני שמסתיימת תקופה עם איש אחד מבוגר שעשה כל כך הרבה בחייו ובאופן כל כך סמלי עזב את העולם שלנו עם סיומה של השנה.
רגע לפני שעוד שבוע נגמר, ועוד שנה נגמרת, ועוד חיים נגמרו ועוד קיץ נגמר...

רגע לפני שהחושך כאן יורד - פתאום מוקדם הוא יורד, שש וחצי בערב וכבר חושך וזה עושה אותי נוגה ועייפה של סוף היום...

רגע לפני - אני רוצה לאחל לכם באמת עמוק מהלב - שיהיה לכם טוב בשנה הקרובה. הכל מהכל - שיהיה לכם רק טוב, אבל הרבה מהטוב הזה...

את השיר של יום חולין להיום שוקה בחר, והוא כל כך מתאים כמובן, לאווירה של הימים האחרונים, בחוץ ובלב, והוא מקסים. סתיו יהודי - אריק איינשטיין. 

יצא לי נוגה, לא התכוונתי, זה הערב הזה המשגע, או הזמר הזה... נו, שיהיה...

שנה טובה לכם, חברים שלי,

תהנו לכם, 


ושהשנה הזאת תהיה מעולה!

27.9.16

התרגשות באוויר


שיואו, כמה דברים מרגשים ביום אחד! איזה בוקר להתעורר אליו! שנתחיל???

אז העימות. הילרי יקירתי. בינינו? בחירתי השרירותית, הרי אם היא לא היתה אישה ממש לא יודעת אם הייתי בוחרת בה. כל כך לא מבינה בזה כלום... אז הילרי יקירתי - סקר של ה-CNN ועוד מביני דבר ואנשים שהיו שם או שטרחו להתעורר ולצפות - כולם אמרו שהיא הובילה בגדול את העימות הזה. אני בכלל חשבתי לי שאיך האמריקאים, חובבי הדרמות, פשוט לא מוותרים אל אף פרק בדרמה הקרויה מערכת הבחירות שלהם. ופרקי העימות הם מהפרקים בעלי הרייטינג הגבוה ביותר, איך הם מתים על זה... כאילו שמישהו בכלל מושפע מהעימותים האלה בבואו לבחור. תגידו לי שיש מישהו כזה. אבל תכלס, לא יהיה שמח אם בילי בוי יהיה שוב זה שמשחק עם הכלב שלו (באדי? אתה עוד ער?) על מדשאות הבית הלבן...?

ובואו נדבר גם על עמית ורז. לא יודעים מי אלו? אוקיי, בינינו? גם אני לא באמת יודעת. מה אני כן יודעת? יודעת שאתמול היה גמר "המירוץ למיליון". איך אני יודעת? הבנים ביקשו להישאר ערים כדי לראות את הגמר. קיבלו. נרדמו באמצע כמובן...
עמית ורז ניצחו. עמית ורז? כן נו, הקיבוצניקים, אבא ובן. בהיותם קיבוצניקים, ואפילו מקיבוץ עמיר (סבתא עליזה, את שומעת?), מבחינתי אין כל סיבה להעדיף מישהו אחר על פניהם אין לי מושג אפילו איך הם נראים, לא צפיתי ולו גם בפרק אחד וכמובן שבבוקר בישרתי לבנים בהתרגשות שהם ניצחו, ממש כאילו באמת אכפת לי...

אבל עזבו אתכם מכל השוליים האלה. הדבר האמיתי קורה בימים אלה בזירת משפחתי הפרטית. לפני שנה בדיוק החל אצלנו רצף של "אחיין נולד" שבעקבותיו הוצפו קבוצות הוואטסאפ המשפחתיות בתמונות לאין-ספור. ועכשיו, מי היה מאמין, שנה עברה. הם חוגגים ימי הולדת, החבורה הזאת, והיום ספציפית חוגגת אחת, גילי, עם תלתלים ואישיות של מנהלת משאבי אנוש בקיבוץ המתחדש. ידה בכל ויד כל בה.

אבל הולד איט, רגע לפני שאני מסכמת כאן ועפה אל היום העמוס הזה, שולחת אתכם אל המודעה של שרון, שמציעה לכם אתנחתא של בריאות. תציצו, היא מעולה!

וחזרה אל אווירת ההתרגשות, שיר של יום חולין להיום מוקדש לכל האחיינים שלי, קטנים כגדולים. אצלנו נעלבים לפעמים, אז כדי שאף אחד לא ייעלב, למפרע, מקדישה את השיר הזה לכוווולם, אבל בעיקר לך, גילי השמנה, המצחיקה, המתולתלת, האהובה - חכי מה אני אעשה לך ביום ראשון אצל סבתא בבית... דודה שלך אוהבתותך עם כל הלב... 
קבלי: תלתלים - נורית גלרון. יומולדת שמח ילדה טובה, וחיבוק גדול!

תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה

25.9.16

משפחה קרקסית


נראה שפיצחנו את השיטה. שבת בבית, בשקט, ברגוע - out, שבת בחיק הטבע, בכל פעם לדקור נקודה אחרת למשך כמה שעות - in. לא, אל תבינו אותי לא כשורה, כמאמר המשורר, זה לא שאני לא מעוניינת בשבת רביצה בבית. זה פשוט לא עובד. לא עם הילדים שלנו. מניחה שיהיו עוד שיחתמו על זה, אני יכולה להעיד רק על העיסה הפרטית שלי.

התובנה - צריך לצאת מהבית.
הדרך - חיק הטבע.
הטענות - "למה אתם לא לוקחים אותנו לאטרקציות...?"
אטרקציות? מממ.... בטח, בכיף, רק לא כאלו שנוסעים אליהן, משלמים עליהן וחוזרים נקיים ועצבניים.
סיכום אירוע - אתמול העברנו שבת על פסגת הר תבור. מעמיסים על הדודג' מזרונים, מחצלות ומה שמוצאים במקרר - ויאללה. העיקר לצאת מהבית. אם יש בני-דודים ואיזה חבל או שניים בנמצא - מובטחת חווייה בלתי נשכחת. 

מכירים את האנשים שמרגישים כלואים בין ארבעה קירות, והם בשיא פריחתם יחפים, על הענף הכי דק והכי גבוה שהם ימצאו, שוכבים רגע לנוח על אבן חדה חדה בצל סלע? אז נצר. הגיס שלי. אחד יחיד ומיוחד מאין כמותו, פורח איפה שכולם באפיסת כוחות, מטפס, קושר, מותח, ממציא, קופץ, ילד השדה. באמת. 

אני מסתכלת עליו תלוי בין שמים וארץ, גבוה במקום שבו השמש פוגשת את קצות הענפים, לא מבינה איך הוא הגיע לשם, ולא מבינה איך הוא לא בילה ילדות שלמה בבתי חולים עם כל ההתנסויות האלה. קרב עיניים ביני לבין עצמי, להסתכל כי אי אפשר אחרת, או לא להסתכל כי זה מפחיד מדי.

וגלו אומר: "את פשוט עדיין לא התרגלת לזה, לנו יש את זה כבר 42 שנה".

פינה של אסקפיזם להיום - אני יודעת שהשבת נגמרה לכם והתחיל שבוע חדש, אבל גם לתכנן טיול  זה סוג של אסקפיזם מרגיע ממש. תכננו לכם את השבת הבאה, טפסו על התבור המיוחד כל כך הזה. אני מאוהבת בהר הזה מאז שנחתתי בגליל התחתון. מכל כיוון הוא נראה אחרת, ותמיד תמיד הוא כמו אישיות שאי אפשר להתעלם ממנה. והעמק הפרוש תחתיו - תקשיבו - זה באמת ממלא ומרומם.

ובנוהל הרגיל - שיר של יום חולין ילד השדה - גדעון כפן. היום מקדישה אותו לך, נץ. ברור.

תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה

22.9.16

היום הראשון של הסתיו


רואים את התמונה הזאת? ככה נראתה הילדות שלי. קטפת ושדה כותנה בסתיו. ימים של תחרות בין הגשם והקוטפים, מי יגיע קודם. זה מדהים איך הכלים החקלאיים העצומים של ג'ון דיר, אשכרה עושים לי את זה עד היום... והיום, אתם יודעים - היום הוא היום הראשון של הסתיו על-פי הגדרות לוח השנה.

יצא ככה, שדווקא ביום הראשון של הסתיו, היום אני חסידה. חסידות כשאתה ילד בקיבוץ הן ממבשרי הסתיו. כשאת אמא במושב - חסידות הן הנשים שמפנקות יולדת טריה שחזרה הביתה מבית החולים. היום אני החסידה של ליאת המהממת ואני גאה להיות חלק מקהילה שעושה דברים כאלה.

בכלל - בזמן האחרון יותר ויותר יוצא לי להיות מעורבת קהילתית. תכלס - זאת המהות שלי. תכלס - בגלל זה הקמתי את בול בפוני. היה לי חזון שנולד מאהבת האנשים והחיבורים, לעשות את הדבר הקהילתי הזה. אני אגב מאד מאד מתרגשת בימים האחרונים, כי הצטרפו לבול בפוני המון חברים חדשים וזאת מבחינתי ממש הגשמת החזון. אז קודם כל חברים חדשים - ברוכים הבאים, איזה כיף שאתם כאן! תהנו ותרגישו חופשי להתוודע מבפנים ולקחת חלק באפשרויות שהקהילה הזאת מציעה.

אתמול היה לי ערב שעניינו שיא הקהילתיות תוך כדי רגע פרטי מרגש - ערב שמתחיל שנת מצוות לילדי כיתה ז' - כן, אני באמת אמא של ילד בכיתה ז', לא מאמינה כי רק אתמול אני הכנתי כתובות אש והתאמנתי על גשר חבלים למפגן האש בבר-מצווה של כיתת "אילנות" ופתאום...
והיה ערב סופר מרגש, אני מקווה ומאמינה שעומדת לפנינו שנה שתהיה חוויה בלתי נשכחת לכולנו - הורים וילדים. חזרתי בהיי אמיתי!

ומאחר ואנחנו סופר קהילתיים היום - בואו תראו את המודעה של ניצן, שמזמין אתכם להפנינג עסקים פתוחים - כאן אצלנו בשדמות דבורה בחוה"מ סוכות. יש עוד זמן ואני עוד אשוב ואזכיר לכם - אבל בינתיים - תציצו, תכירו קצת את מה שמחכה לכם כאן, יהיה מגניב!

פינה של אסקפיזם להיום - אז מה עושים היום? או. היום עושים קניות! תכלס, החגים כבר אוטוטו  כאן. ויש כאן בחצר האחורית של "עינבלים" - חנות הגלריה הכי שווה בגליל התחתון, אירוע מכירת חג מקסים, מלא אווירה ויופי ומלא מלא דברים שווים. נכון, אני משוחדת, לקוחה שבויה של כמה וכמה מהשפע שיהיה שם - סוסים מנצחים, אתם יודעים איך זה... אבל אתם - אם עוד לא סגרתם את הפינה של מתנות לחגים - לעצמכם ולדודה שתארח אתכם - בואו בואו! רוצים קצת פרטים? כנסו דחוף...

ולפינתנו הבלתי מנוצחת - שיר של יום חולין Pink Floyd - Wish You Were Here. מוקדש באהבה לכל האנשים שאנחנו מתגעגעים אליהם.

תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה!

20.9.16

סליייחה


אתמול קצת דיברנו בבית על סליחות. חודש אלול, עשרת ימי תשובה, יום כיפור שבפתח וכו' - איך אומרים הפריקים? "נפתחה שיחה" (גיס שלי, אל תעלב. ואם נעלבת - סליייחה). יש לנו כאן בבית שלושה ילדים, שהם מה שנקרא "טיפוסים מייצגים". קווי דמיון שמקורם בחינוך מהבית, אבל קווי אופי מולדים שלוקחים כל אחד מהם למקום הפרטי שלו.
יש כאן ילד אחד, מתבגר, שמאז ומתמיד ידע לבקש סליחה. יצויין שהסיבות שלו עימו, יש רגעים מאד מסויימים שבהם או לכבודם הוא מתנצל - אבל הוא יודע לעשות את זה - וזאת בעיני תכונה נהדרת.
וילדה, אמנם בת חמש אבל עם אישיות של בת 16, מתחילה להבין את המשמעות של סליחה, יש לה עוד דרך לעשות שם אבל אני סומכת עליה בעניין.
ויש עוד אחד. אישיות של מלך באדולינה, אגו של מלך באופן כללי. הוא, ימות העולם והוא לא יתנצל. עכשיו אבא שלי צוחק, נכון אבא?
בשיחה שנפתחה אתמול אצלנו בבית, דיברנו על ימי הסליחות כעל הזדמנות לכפר, להתנצל, אגב גם להתיר נדרים (רלוונטי במיוחד להם, שבמשך תקופה די ארוכה ודי בלתי נסבלת היו אומרים כל הזמן "תנדור"). אני, האמת, חושבת שהחודש הזה הוא חשוב, עבור הדברים הגדולים, ועבור ההתבוננות הפנימית ועבור המודעות העצמית, אבל בעיני, הוא לא יכול להוות תחליף להתנהלות יומיומית של לקיחת אחריות. מסר לעצמנו ולילדים... בעיקר לעצמנו, תכל'ס. בינינו - כמה מבוגרים שאתם מכירים באמת יודעים להתנצל? אתם יודעים?

חברים שלי, הלה מחפשת איש או אשת מכירות - אולי יתאים למישהו שאתם מכירים? מפנה אתכם למודעה שלה.

וגם - תראו את המודעה של פורום המשפחות השכולות - חשוב, מעניין, יכול להפוך את הראש קצת. ממליצה.

פינה של אסקפיזם להיום - הערב בחיפה יש אירוע פואטרי סלאם. מה זה? אז ככה (מתוך האתר של פואטרי סלאם ישראל): משוררים, שחקנים, ראפרים, מוסיקאים, מתכנתים, סטודנטים, רופאים מתמחים, נביאים, לוחמי חירות וכל מי שלא יכול לשבת בשקט, עולים בזה אחר זה על הבמה עם קטעי ספוקן-וורד, שירה מדוברת, נבואות זעם ומונולוגים מנבכי מוחם הפואטי. הקהל המסור הוא שקובע - מי נעם לאוזניו, ויעלה לבצע שיר נוסף פרי עטו.
זה בגדול. האמת שחשבתי ללכת. האמת שחשבתי להמליץ לכם. אבל אז גיליתי שאזלו הכרטיסים. שמחה בשבילם, מתבאסת בשבילנו. ובכל זאת - משאירה את ההמלצה הזאת כאן, כדי שאם טרם יצא לכם - תחשפו את עצמכם לדבר הגדול הזה. כנסו לאתר, תראו את לוסי איוב ממש בכניסה (כבר שלחתי אתכם אליה פעם ובכל זאת - מדהימה!) - לדעתי תתמכרו. 

ולסיום סיומת - שיר של יום חולין להיום Disturbed - The Sound Of Silence. קאבר מהמם, הזמנה מיוחדת של טוביה, קיבלת טוב, באהבה!

תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה!

12.9.16

הילרי ואני


אני לא מבינה כלום, בכלל, במערכת הבחירות האמריקאית. אין לי אג'נדה, אף לא מידה כלשהי של בעד או נגד מי מהמועמדים, פשוט לא מבינה בזה כלום, מבחינתי הכל מסתכם במי יהיה טוב או רע יותר לנו, ובעניין הזה טרם הצלחתי לגבש דעה. and yet...
אתמול היה לי רגע של הזדהות עם הילרי. אשה לא צעירה, חזקה מאד, נחושה מאד, עם דלקת ריאות. דלקת ריאות זה המגרש הביתי שלי. מאז ומתמיד, נדיר עבורי לעבור חורף בלי דלקת ריאות. תחושה קשה של חוסר אונים כשאת מנסה להשלים משפט והשיעול גומר עליך, כשאת כל כך חלשה שאת לא מצליחה לעמוד, אבל יש סביבך אנשים שצריכים אותך ואין לך ברירה, את מנסה להמשיך בתנועה שלך, אבל החולשה גוברת עליך ואת קורסת.
רגע של הזדהות עם הילרי, ותחושה של החמצה עבורה, כי העולם הזה כל-כך, כל-כך גברי, כל-כך לא מפרגן לניסיון של אישה לעמוד בראשו, שאורב בפינה לכל רמז לחולשה.
ומהיום, עם כאב ראש שלא עוזב אותי כבר הרבה זמן, גוף שמנסה להגיד לי כנראה משהו שאני לא מצליחה לפענח, מהיום אני בעד הילרי. לא יודעת מה היא מסתירה ולמה לא מאמינים לה, אבל אין לי ספק שקופת שרצים יש גם לטראמפ, כך שאם הייתי צריכה היום לתת את הקול שלי למישהו, או יותר נכון - אם היתה לי הזכות לחזק מישהי - הייתי תומכת, מחזקת, נותנת את הקול שלי לאישה בת 68 שמנסה בכל הכוח הנשי שלה להיות מנהיגת העולם החופשי. גו הילרי!

והיום בבול בפוני - 
שיעורי תנועה בקרית טבעון - ממש לא לרקדנים בלבד! בואו תציצו במודעה של נדב, יכול לעניין אתכם!

וחוצמזה - מזכירה לכולכם שבול בפוני הוא במה ומרחב לחפש, לבקש ולהציע הכל מהכל, אל תתביישו, כולם כאן אוהבים אתכם!

ולפינת האסקפיזם היומית...
מאחר שממילא יצא לי טור פמיניסטי, בואו ואכיר לכם אתר שהוא כולו על טהרת המין הנשי, ומרכז בתוכו מגוון מרשים ביותר של נשים מהשורה הראשונה בכל תחום במדינה שלנו הקטנה ונטולת ההזדמנויות השוות. סופרסונס. בואו תפגשו רשימה מכובדת ומרשימה של נשים שעושות ומנסות ומשנות - בארץ ובעולם. לא יודעת מה איתכם - לי זה עושה חשק להיות אישה...

ולסיום סיומת - שיר של יום חולין נורית גלרון - בלדה לאישה. איך לא? תרצה אתר המופלאה, האחת והיחידה, שהכל נגמר לה כל כך מהר, אבל העיזבון שהיא השאירה לנו, אח, איזה עיזבון...
רק הערת אגב לסיום סיומת על השיר הזה - ביצעו אותו גם גברים מופלאים, אבל היום ברור היה לי שאני בוחרת בביצוע של נורית גלרון, האישה והכישרון...

תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה! 

11.9.16

איפה הייתם ומה עשיתם כשהעולם שינה את פניו


בכלל היה לי בראש משהו אחר לגמרי לכתוב לכם הבוקר, אבל כשכתבתי את התאריך של המייל הזה, פתאום הוא היכה בי - התאריך שכל אדם שהיה מספיק בר דעת ביום ההוא, לא יכול פשוט לעבור לידו. 11 בספטמבר. מן יום שפעם היה עוד יום והיום הוא לחלוטין אבן דרך בחייו של עולם.

11 בספטמבר 2001, 16:00 אחה"צ, שמרת ואני חוצות את שערי הכניסה לנתב"ג וברקע, ברדיו, מהדורת החדשות של השעה ארבע מספרת ש"בניו יורק פגע מטוס באחד מהמגדלים התאומים ו..." את היתר לא שמענו כי היינו נרגשות מדי, טסות לנפאל עכשיו.
בבידוק הביטחוני סלקטורית אחת לחשה לזאת שלידה ש"היה עוד מטוס" - ואנחנו עדיין לא מבינות כלום. אבל אז, כשהגענו לטורקיה, לקונקשן שלנו, ופתאום שמענו ברקע שקוראים בשמות שלנו, דווקא שלנו, שזאת הקריאה האחרונה עבורנו לעלות על הטיסה לדובאיי (דובאיי? לא אנחנו...), אז כבר הבנו שיש איזה כאוס בתחילת דרכו.

אח"כ חודש בנפאל, בתור ציור מהעולם השלישי, מי בכלל הבין מה קורה שם, מחוץ לציור הזה? רק בערבים, בגיחות לגסטהאוס, כשהטלוויזיה דלקה בכניסה בלי הרף וראינו מדי פעם איזה זנב של מהדורת חדשות, נזכרנו שדברים קורים בעולם. כמה מוזר.

וכך קרה וככה יצא, שאת אחד האירועים ההיסטוריים המשמעותיים ביותר של השנים האחרונות חוויתי במן דמדומים של יודעת-לא-יודעת, ולימים - כמה אני שמחה שכך קרה, כי בהיותי אמ-אמא של החרדתיים - לא יודעת איך הייתי עומדת בזה אחרת...

ומה היום בבול בפוני?
מבקשת מכם לראות איך אתם יכולים לעזור לנועה, בת 34 ואמא של שי הקטנה, להמשיך לחיות. כל הפרטים במודעה.

וחוצמזה - אני מזמינה אתכם להתעלף על העבודות של סבינה מולטר, שלשמחתי אחת מהן, מרהיבה במיוחד, תלויה אצלי בבית. כמו שאומרים - כנסו דחוף...

ועכשיו... בפינת האסקפיזם היומית...
כמו שאתם יודעים בתחילת השבוע אני פחות מפצירה בכם לצאת מהבית, זה ברור ומובן, ולפיכך הפעם אני ממליצה על משהו להתמכר אליו באופן כללי.
תארו לכם מקום שבו אפשר להניח את הראש לרגע מטרדות היומיום, לצחוק, להשתולל, לשיר הרבה, להיזכר המון, ובעיקר להתקבל באהבה עם כל השגעונות שלך... קבוצה בפייסבוק בשם שירים מהמקלט - אתם יודעים מה? אני לא אכביר בתיאורים. זה מה שכתוב על קיר הכניסה למקלט: "קבוצה לקיבוצניקים וקבל"שים או סתם שוחרי מוסיקה שהדיסקו במקלט זורם ברגליהם. 
מוזיקה, סיפורים וקשקשת חופשית כלולים במחיר, בקבוקים ריקים לארגז הירוק. זהירות בכניסה על אלביס הכלב
". חברים - לא תצטערו אם תיכנסו, את זה אני פחות יכולה להגיד על הבוס שלכם, לנוכח האפקטיביות בעבודה שתרד פתאום פלאים...
.
ולפינתנו האהובה שיר של יום חולין Simon & Garfunkel - El Condor Pasa. 
בהשראת המקלט היום (תודה לעלווה האהובה), אי אפשר שלא לאהוב, ולהיזכר. לי אגב, מזכיר את התקליטים הישנים אצל ההורים שלי בבית.

תהנו לכם, 

שיהיה שבוע מקסים,
ושהיום הזה יהיה מעולה

8.9.16

רגע חגיגי

אולי זה בגלל שיום חמישי היום, עם התחושה החגיגית שנלווית אליו, הבטחה למשהו טוב שיקרה בסופ"ש (חובה לעשות משהו נעים ללב בכל סופ"ש, אחרת בשביל מה בכלל התכנסנו כאן?).
ואולי זה בגלל שטיפה מעונן בחוץ - ואני בתכלס פריקית של גשם וחורף וסגריר.
ואולי זה בגלל שכבר שבוע שהילדים חיזל"שו את החיים של כולנו, כולם חזרו למסגרות, כולם התחילו סופר-סופר ברגל ימין את החזרה לשיגרה, ואני כאן שוב בשקט שלי.
ואולי זה בגלל היומן החדש שלי.

יש לנו מסורת זוגית, ממש מאז שהכרנו, שבכל בואכה תשרי אנחנו קונים יומן ביחד או זה לזה (מה שיוצא אני מרוצה). מן טקס לא מדובר אבל רב חשיבות (בעיני) - תכלה שנה וקללותיה, והיומן המקושקש והמרוט של השנה שעברה מוסט הצידה לטובת אחד חדש, נקי, חגיגי ומבטיח. אני יודעת שהמון אנשים עכשיו אומרים לעצמם שמי בכלל משתמש עוד ביומן פיזי, עם כל האאוטלוק והטלפונים והטכנולוגיה המתקדמת, אבל בקטע הזה אנחנו מאד מסורתיים. אוהבים לכתוב, לסמן V, למחוק, לקשקש ולשרטט. אני באופן אישי מייחסת חשיבות על למראה של היומן. כמו רוב הדברים בחיי, הוא חייב להיות לי נעים בעיניים... והשנה יש לי יומן נהדר, מלא איורים של יונת קציר, שאפשר לצבוע או להשאיר AS IS, שחור-לבן. הרבה יותר מרגש בעיני לקנות ציוד משרדי מלקנות בגדים, תכלס...

אז אולי זה באמת בגלל כל אלו. תחושה חגיגית התגנבה לי אל הלב קודם, אני מרימה עוד כוס קפה לכבודה, תישארי איתי.

חברים שלי, היום בפינת האסקפיזם היומית אני מפנה אתכם אל המודעה של הלה. ב"תא תרבות" במושב לכיש יוקרן הסרט החדש של האחים היימן, היוצרים הדוקומנטריים המעולים. כנסו, יש את כל הפרטים במודעה, נראה שיהיה מעולה! הסרט הזה גם זכה בפרס הקהל בפסטיבל ברלין, והאחים היימן לרוב לא מאכזבים. 
.
ולסיום סיומת - שיר של יום חולין להיום אסף אמדורסקי - פגישה לאין קץ. 
מקסים. עושה הרבה כבוד לכל הנוגעים בדבר. שיהיה לכם סופ"ש נעים, רגוע, ממלא מצברים - ושמח!

תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה

 

6.9.16

דנה קמה ועשתה חלונות.


מכירים את אלו שמנקים לפני שהמנקה באה, כי לא נעים שהיא תחשוב עלינו שאנחנו מבולגנים, או גרוע מזה - מלוכלכים? אז אני.
הרבה שנים לפני ששפר עלי מזלי ומנקה החלה לפקוד בקביעות את הבית שלנו, הייתי צוחקת על דודה עדנה שמקפידה להשאיר את הבית טיפ-טופ לפני שהמנקה מגיעה. מישהו יכול לפענח את מקור השריטה? קשור לדעתכם לאופי המרצה של הקיבוצניקית שעזבה את הקיבוץ כבר מזמן אבל הקיבוץ מעולם לא עזב אותה? כי גם אני, מסתבר, כזאת. מאותו המקום, אני מניחה, גומרים לאכול במסעדה ומיד אני נכנסת לתורנות פינוי כלים. שלא יתבאס עלינו המלצר חלילה...
חשבתי על זה הבוקר כשתקתקתי את החדרים של הילדים מהר לפני שדנה מגיעה, ושמחתי לי בלב על הגיוס שעשינו בחצר בשבת בבוקר, שדנה תראה איך נקי ומסודר ונעים בעיניים...

אגב, לזכותי ייאמר שאני מודעת היטב לעובדה שלמצוא מנקה טובה זה לא עניין של מה בכך. אפילו מצאתי בשבילכם תיאור מקסים ומשעשע מתוך ספר שעוד מעט תקבלו עליו המלצה בפינת האסקפיזם. קבלו:
"...בינתיים ארוחות הבוקר שלה הלכו וגדלו, הלכו והשתכללו. תמרה היתה מניחה כבר כמה צלחות על מגש עץ גדול, כל צלחת מעוטרת ומושקעת, באחת סלמון עם צלפים, בשניה חביתה, השלישית משמשת כפלטת גבינות, בקערה אחרת בצד שתי עוגיות ולידן דובדבן. וכמובן כוס קפה וקערת קורנפלקס ליד.
'מה קורה פה?' אני שואל את תמרה בעצבים.
'עד שמצאנו אותה, אתה רוצה שהיא תעזוב?'
'על הזין שלי, תני לי אני אוכל את זה!' אני אומר באגרסיביות, רוצה לפנות אותה מהמגש.
'מה פתאום, זה לאנה.'
אני משייך את זה להורמונים של אחרי לידה - כן חברים, מסתבר שזה לא נגמר בלידה.
היא מניחה את המגש על שולחן האוכל ומניחה פרח ליד הצלחת.
'מי בחיים הכין לה ארוחת בוקר כזאת, מי?'

..." (האידיוט המושלם, אילן הייטנר).

אז כמו שהבטחתי - בפינת האסקפיזם היומית, עדיין אמצע השבוע, עדיין המלצה של בית, היום אני מספרת לכם על ספר שעפתי עליו, עפתי. "האידיוט המושלם", של אילן הייטנר שכתב את "חכמת הבייגלה" אם אתם זוכרים, מאמינה שכן, היה אח"כ סרט מעולה בעקבות הספר.
רציתי רק להגיד להדר, שאם אתה קורא את זה ומחפש את הספר אצלכם בשירותים, אל תטרח - הוא אצלי. לקחתי וטרם החזרתי... עוד לא מיציתי...

ולסיום סיומת -  
שיר של יום חולין להיום Macy Gray - I Try. 
שיר הנושא מתוך הסרט "חכמת הבייגלה", שעושה שם את אסנת חכים הכי סקסית שיש. אם הייתי בן - הייתי מתאהבת בה על המקום. 

יאללה חברים, תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה!

5.9.16

הי הי.


מאז שבול בפוני (ואני שמאחורי הקלעים) פתח את שעריו ללא תשלום, המון אנשים הצטרפו אלינו, לקהילה המתרחבת והולכת. זה מרגש מאד, אני מוכרחה לציין, ומברכת את כולכם שהצטרפתם. אני גם מזמינה אתכם להזמין חברים שלכם, הורים שלכם ובכלל... אנשים טובים שאתם מכירים. אגב, יש כאן מנוע שלם מאחורי הקלעים שאתם לגמרי מוזמנים לעשות בו שימוש. אני מתכוונת לכל עניין המודעות באתר. לפרסם, לשאול, להתייעץ, לחפש וכו'.
אני אתן מדי פעם זרקור על חדר אצלנו בבית בול בפוני, ואתם מוזמנים לשוטט בו ובחדרים האחרים (באתר קוראים להם קטגוריות...).

למשל היום. זרקור על החדר "חיות וחיוכים".יש קבוצה בפייסבוק שאני חברה בה, שנקראת "המועדון לחבר". קבוצה של קיבוצניקים שהרבה מהם בכלל אקס-קיבוצניקים שעדיין חיים את החלום ושברו, בעיקר בהומור, הרבה מאד הומור. אתמול במועדון לחבר התגייסו החברים לעזור לחבר הלל לחפש חזיר, וברוח ההתנדבות הקיבוצית, אני מתגייסת גם ושולחת אתכם אל המודעה של הילל גם כאן אצלנו. בעיקר אגב, כדי שתראו שגם מודעות הזויות מתקבלות כאן באהבה גדולה...

כן, לפעמים תפגשו כאן מודעות שראיתם גם במקומות אחרים. זה בגלל שבול בפוני שואף להפגיש גם מי שהוא לא חיית פייסבוק למשל ואינטרנט בכלל עם כל המידע שמסתובב ברשת. אז זה בסדר, לגיטימי ומתקבל באהבה גדולה, אם תפרסמו כאן גם מודעות שפרסמתם במקומות אחרים. המודעות שלכם תגענה לאנשים שפחות נגישים אליכם במרחבים הפרטיים שלכם. 

ועוד משהו... אני מאד רוצה לתת לכם פינה של אסקפיזם, המלצה יומית קטנה, על משהו לעשות, לראות או לחוות, באופן כזה או אחר. באופן כללי, כאג'נדה, בול בפוני הוא מרחב שיתופי וקהילתי, ולכן אני אשמח מאד לתת לכם את הבמה להמליץ לפעמים בעצמכם בפינה האסקפיסטית שלי. מוזמנים ליצור איתי קשר במייל עם ההמלצות שלכם. הפידבקים - עלי.

ולפיכך... בפינת האסקפיזם היומית...
היום יום שני, אתם יודעים... עדיין לא מתחילים להריח קצה של סופשבוע, ולכן אני משאירה אתכם בבית, לא צריך להתאמץ יותר מדי.
אני באופן אישי כמעט כמעט שלא רואה טלוויזיה. הרגעים המעטים שבהם יוצא לי, הם הרגעים שבהם אני מקפלת כביסה. אוגרת הרים של כביסה כדי שאפשר יהיה לראות משהו די ארוך (טוב, נגיד שזאת הסיבה שבגללה אני אוגרת כביסה...), ואז מדליקה בהתרגשות את המסך הקטן - ומתחילה להתלבט. תכל'ס, אין טעם להתחבר לסדרה ואז לראות פרק פעם ב... כבר הבנתי את זה ולכן מתמקדת בסרטים. גם ככה פיצוי על העדר יציאות לקולנוע באופן כמעט מוחלט לצערי מאז שעברתי לגליל התחתון (וזה היה מזמן..).
כל ההקדמה הזאת, כדי לספר שמצאתי ב-VOD של סלקום TV (לא פרסומת! אף אחד לא משלם לי על זה!), את הסרט האלמותי "מי הפליל את רוג'ר ראביט"! קשה להאמין אבל הסרט הזה כבר עוד מעט בן 30, והוא עדיין חדשני ומרהיב ואני ממליצה לכם, באמת, גם מי שראה כבר המון פעמים (אני, נו...) - קחו לכם שעתיים, לכו על זה, לא תצטערו! ...ומשפט שאני אוהבת כל כך מהסרט הזה - "אני לא רעה, רק ציירו אותי ככה" (ג'סיקה ראביט, אשה). חכם ומקסים ונהדר.

ועכשיו - לקינוח - 
שיר של יום חולין להיום אביתר בנאי - פרגולה. 
איך אני אוהבת זמרים שחושפים את האמת של החיים שלהם, המציאותית והלא זוהרת כמו שזה נראה מבחוץ, בשבילנו פשוטי העם. החדש של אביתר בנאי. תקשיבו למילים... 

יאללה חברים, תהנו לכם, 


ושהיום הזה יהיה מעולה!

1.9.16

Alone again.

טוב, טוב, בסדר, אני סופר קוטרית. נזיפה על הבוקר מאחת האחיות: כל מי שבחר לעשות ילדים נא להפסיק לקטר עליהם כבר חודשיים. לא אלאה אתכם בפרטים, לכל אחד יש את הפרטים שלו. זהו, נגמר סופסוף, אני לבד בבית ואני עפה על עצמי. זהו.

רוצה לעדכן אתכם, מנויי בול בפוני, שדברים כאן משתנים תוך כדי תנועה. הדברים שקורים, יש להם את קצב ההסתגלות שלהם, ובול בפוני ואני לומדים האחד את השני כל הזמן, מתבגרים, מקבלים החלטות, עושים כל מיני מהלכים מאחורי הקלעים...
אחד המהלכים שקרו בימים אלה, הוא ביטול דמי המנוי. מה שאומר - קודם כל - עבור אלו מכם שמנויים בתשלום - שכולכם קיבלתם החזר כספי הבוקר - ומי שמשום מה לא קיבל - אני כאן לשאלות ותהיות בעניין.
עוד דבר - מטבע הדברים, מעכשיו כל מי שרשום באתר - יכול להכנס באופן חופשי, לעשות שימוש בלי הגבלה כמובן בכל המתקנים של הלונה פארק שלי, אין הגבלת גיל, אין הגבלת גובה, לא יקחו מכם כסף בכניסה למתקנים השונים ואין לנו קרוסלה אז אני מבטיחה שלא תחטפו סחרחורת.

והיתה כאן הפסקה קלה, כמו שאתם יודעים, כי גם לבול בפוני היה חם וקשה באוגוסט, אבל הסתיו שבפתח מסמל התחלות חדשות, וגדי כבר מבקש להזכיר לכם שלפעמים החגיגה נגמרת וגם את הביטוח צריך לחדש

שיר של יום חולין להיום Gilbert O'Sullivan - Alone Again. 
לא בגלל המילים, הן לא קשורות. בגלל הלחן הקופצני והעליז והלך הרוח שלי, המתרגש עם בוא האחד בספטמבר... 

תהנו לכם, 

 
ושהיום הזה יהיה מעולה!

 

31.8.16

ילד הולך לבי"ס.


נקודות בחיים של אדם.
כמו כולם הלכת לגן וספרת עד עשר.
אח"כ הגיע זמן ללכת לבי"ס.
דנה קמה, דנה למה, כמו כולם...
מתעכבת על הרגע הזה. לא, לא כמו כולם. כמוך. כי רק אתה הילד שלי. אני עוד זוכרת איך ישבת בחוג כדורגל שלך כשרק התחלת אותו, בתוך קהל של הורים אני יושבת ומסתכלת עליך, נקודה רחוקה במגרש, ילד בלונדיני בחולצה אדומה בין המון ילדים סביבך, ותחושה שחודרת אלי פתאום, שכל הילדים מסביב הם כמו רקע בשבילי, כדי שיהיה לך, הילד שלי,  עם מי לשחק...
אני רק בכיתי לפני כמה ימים כשעלית לכיתה א', והדודה שלך שבכל שנה שולחת שיר לאחיינים שמתחילים שנת לימודים, שלחה לך את השיר המקסים של יוני רכטר.
ועוד מעט אתה בן 13. מזל טוב. בר מצווה. עוד רגע... 
היום הילד הגדול הזה שלי, שעוד רגע כבר עובר אותי בגובה, עולה לכיתה ז'. חטיבה.
אני לא בוכה, אני מחייכת אליך, מחבקת אותך, יודעת שאתה חושש אבל מזכירה לך שוב ושוב - שכולם חוששים.
אתה פוחד מהילדים הערסים. אני מזכירה לך שהם הכי חוששים. ושתתחבר עם כולם, שתפרגן לכולם, תקבל את זה בחזרה.
ותאמין בעצמך, ילד שלי. זה הכי חשוב.
נומי שלי, אני אוהבת אותך מתוק, 
שתהיה לך שנה נהדרת!

שיר של יום חולין להיום כל עוד - יוני רכטר, אבנר קנר. 
מקדימה את כולם ביום בטח - נטחן עד דק אבל השיר הכי יפה בעיני לתחילת הלימודים... 

תהנו לכם, 

שתהיה לכל הילדים ולכל ההורים שנה מעולה,
 
ושהיום הזה יהיה מעולה!

4.8.16

...


טיול אופניים אחה"צ.
לולי: אמא, אני רואה את האוטו של אבא.
אני: איזה אוטו יש לאבא?
היא: בורדו. (יופי לולי, רואים שאת הבת שלי).
אני: (אולי בכל זאת...) - את יודעת איזה אוטו יש לאבא?
היא: דודג'.
יופי. היא לא רק שלי...

חברים שלי, אני רוצה לספר לכם שבול בפוני יוצא לחופשה של התארגנות מחודשת.
אני אשלח לכם ד"שים מדי פעם ואשוב אליכם מה שיותר מהר.
בינתיים - מאחלת לכם שהקיץ יעבור קל, שהסופ"ש שמתחיל היום יהיה שמח ובכלל - שתחייכו - ושהחיים יחייכו אליכם.

ושיר של יום חולין להיום את עוד תהיי איתי - אלון עדר. שיר אהבה מהמם במיוחד, רגיש במיוחד ועדין במיוחד. תקשיבו, כדאי לכם! 

תהנו לכם, 

 
שהיום הזה יהיה מעולה!

3.8.16

עד שְבּת


...היומולדת האבוד שהיה לי בראש אתמול נמצא בסוף. בעקבות המייל המבולבל הזה, עינתי הזכירה לי שזאת שבגללה התאריך ההוא חקוק לי בראש - היא עמיתי האחת והיחידה, ילדה מופלאה ומיוחדת שחגגה אתמול יומולדת 10. ולא סתם התאריך הזה כל כך חקוק לי (סליחה, עמיתי, שלא זכרתי שבזכותך). עמיתי נולדה בעיצומה של המלחמה, מלחמת לבנון השניה, האיומה, שכולנו כל כך הרגשנו אותה. מרוב שהמלחמה הזאת נכחה כל כך כאן, בצפון, עמיתי נולדה ומיד הגיעה הביתה. כי היה מסוכן מדי להישאר בביה"ח בעפולה.

אתמול בערב, בדרך לאימון, נזכרנו בימי המלחמה. יצא שכולנו היינו אז או בהריון או עם תינוק, תחילתם של חיים, זוכרות כמו אתמול את עוצמות החרדה, כל אזעקה, כל טיל שנפל ליד הבית.
ועברו עשר שנים, ומתכוננים כבר ל"לבנון 3" - נשבעת לכם, שמעתי הבוקר בגל"צ. השם כבר נקבע, גם עוצמות המלחמה, זה לא יאומן שרק מחכים ל"מתי". אבא שלי תמיד אומר שהתקשורת מחרחרת מלחמות. אני חושבת שאבא שלי צודק. 

הילד שהיה בבטן שלי בימי המלחמה ההיא, נולד להיות ילד אמיתי. פראי, מתוק, חי.
רני נולד בדצמבר. שלושה חודשים לפני יומולדת שלוש שלו, שבוע לפני יום כיפור, רני החליט שהוא חייב, ויהי מה, לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר ביום כיפור הקרוב, במגרש של המושב, עם כל הילדים. ורני הנחוש הזה, עדיין לא בן שלוש, בשבוע שלפני יום כיפור, עלה על אופניים בלי גלגלי עזר - ונסע. פשוט נסע. והוא היה נוסע ברחבי המושב וצועק "אני אדיר!". 

לפני שבוע תמרה קיבלה אופניים ליומולדת חמש. ילדה בת. אתמול ניסינו לצאת איתה לטיול אופניים ראשון במושב. כמה שְבת. בקושי, בקושי, בקושי נוסעת. הצחיק אותי להיזכר ברני שנסע עוד לפני גיל שלוש - ולראות את השוני הזה, שבין הבן שלי והבת שלי, שהיא הכי בת בעולם. דרמטית, מרחמת על עצמה. בת נו...

זהו, התחיל היום בנימה קצת נוגה אבל בסוף... אופניים ובנים ובנות... החיים האמיתיים...

שיר של יום חולין The angelcy - My Baby Boy. שיר תפילה שונה ואחר ומקסים לילד שלי, של כולנו, שלא יגיעו למלחמות. הלוואי! 

תהנו לכם, 

 
שהיום הזה יהיה מעולה!
Loading...
Loading...